החלטה בתיק רע"פ 5354/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפתח תקווה (מפי כב' השופטים סג"נא' טל, א' מקובר וז' בוסתן) בעפ"ג 41173-04-12, מיום 24/06/2012. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה, אשר ניתן ע"י כב' השופט דר' ע' קובו, בת.פ. 39632-1-10 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 39632-1-10 end_of_the_skype_highlighting, ביום 16/04/2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אשר הושת עליו בבית משפט השלום ברמלה.

ההליכים הקודמים

2.        נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) + סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: פקודת הסמים).

3.        בכתב האישום נטען, כי בתאריך 15/11/2010, בסמוך לשעה 18:53, החזיק המבקש, במחלף רמלה דרום, סם מסוכן שלא לצריכתו העצמית, מסוג קוקאין מחולק לשתי מנות במשקל כולל של 37.96 גרם נטו, וזאת שלא כדין וללא היתר מהמנהל.

4.        ביום 06/07/2011, הורשע המבקש על-פי הודאתו בעבירה נשוא כתב האישום. במסגרת קציבת עונשו של המבקש שקל בית המשפט את חומרת העבירה ואת עקרון ההלימה, המחייב קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של המבקש, לבין סוג ומידת העונש שיוטל על המבקש; את עברו הפלילי של המבקש, שהינו מחד גיסא מכביד וכולל הרשעות בעבירות סמים ורכוש, ומאידך גיסא אינו מן השנים האחרונות. כמו כן, שקל בית המשפט את האמור בתסקיר שירות המבחן, בעניינו של המבקש, ממנו עולה, כי המבקש גדל בסביבה קשה ובמשפחה בעייתית שהתאפיינה במצוקה כלכלית, בדפוסי התנהגות אלימים, ובתנאי עזובה פיזית ורגשית, והוא אף התחבר לחברה שולית בגיל צעיר. בהיותו כבן 14 החל המבקש לצרוך סמים מסוכנים, ובשנת 2000 הצליח לעבור תהליך גמילה עצמי, ושמר על אורח חיים תקין במשך כ-10 שנים. במסגרת השיקולים לקולא, התחשב בית המשפט בשיקול השיקומי, אשר בא לידי ביטוי בהליך הגמילה שעבר המבקש, כעולה מתסקיר שירות המבחן, ורצונו להמשיך בתהליך שיקום מקצועי. כמו כן, התחשב בית המשפט בהודאתו של המבקש באשמה.

5.        איזון בין השיקולים השונים, הוביל את בית המשפט להשית על המבקש את העונשים הבאים:

א.               14 חודשי מאסר בפועל, וזאת בניכוי תקופת מעצרו מיום 15/11/2010 ועד ליום 05/05/2011.

ב.               12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור המבקש במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים.

ג.                6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים.

ד.               קנס כספי בסך של 4,000 ש"ח, או 40 ימי מאסר תמורתו.

ה.               שישה חודשי פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה מיום שחרורו מן המאסר.

ו.                שישה חודשי פסילה על תנאי מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, לבל יעבור המבקש במשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה לפי פקודת הסמים.

6.        המבקש ערער על רכיבי גזר דינו לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, ככל שהם נוגעים למאסר בפועל ולקנס, וערעורו נדחה. טענתו העיקרית של המבקש, במסגרת הערעור, היתה כי בית משפט השלום סטה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים בהם מדובר בנאשם אשר צלח הליך גמילה, וכי בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי לתסקיר שירות המבחן, לפיו המבקש עבר תהליך שמשמעו שינוי דרך החיים, כאשר נסיבות חייו אינן פשוטות.

           כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי:

"עיון בגזר הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא לא התעלם כלל ועיקר מההליך השיקומי אשר המערער נטל בו חלק בכל הקשור לגמילה מסמים, וסבר, ובצדק, כי יש בשיקול השיקומי כדי להצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה ההולם, שהוא עולה בהרבה על עונש המאסר שהטיל בימ"ש קמא על המערער.

בימ"ש קמא ייחס חשיבות לאותו הליך שיקומי אך קבע כי לא מדובר בהליך שמתגבר על האינטרס הציבורי להוקיע את מעשיו של המערער כאשר החזיק קוקאין בכמות משמעותית שלא לשימוש עצמי, עבירה משמעותית אשר מחייבת תגובה עונשית הולמת.

בימ"ש קמא לא התעלם גם מהנסיבות המקלות האחרות שנטענו בפניו ואשר נטענו גם בפנינו ובראשם הודאתו של המערער, שהביע חרטה על מעשיו והשתתף בהליך טיפולי, אך זקף לחובתו, את עברו הפלילי הגם שאיננו מן השנים האחרונות".

           בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי, כי הן רכיב המאסר בפועל, והן רכיב הקנס, אשר הוטלו על המערער אינם חורגים ממדיניות הענישה הראויה.

הבקשה